המשא של איראן עם ארה"ב - גי'האד דיפלומטי

(English follows Hebrew)

המשא ומתן של ארה"ב עם איראן הוא מערכה של ג'יהאד דיפלומטי - תפיסה מדהימה של משא ומתן, כפי שהציג אותה עלי אחמד ח'ומייני, נכדו של המנהיג העליון לשעבר באיראן.

לפני מספר ימים בראיון שהעניק עלי אחמד ח'ומייני לערוץ אל-מיאידין, שנציגי המשא ומתן של הרפובליקה האסלאמית נתפסים כ"לוחמי ג'יהאד בזירה הדיפלומטית...הסכם פיוס בין עושק (ארה"ב) לבין נעשק (איראן) לא יכולה להתקיים".

זה שיעור קריטי בהבנת פערים בתפיסות משא ומתן. תפיסות שונות בתכלית של משא ומתן בין המערב לבין הרפובליקה האסלאמית.

עבור המערב משא ומתן הוא כלי להשפעה לטובת פתרון בעיות, עבור הרפובליקה האסלאמית המשא ומתן שהחל עוד לפני מלחמת 12 הימים וגם המתקיים היום הוא שדה קרב לכל דבר.

ההבדלים באים לידי ביטוי בצורה בולטת בשיח של משא ומתן במספר מאפיינים:

- מטרת העל:

במערב - הגעה לפתרון וסגירת קצוות.

ברפובליקה האסלאמית - ניהול הסכסוך וחיזוק ההתנגדות (אל-מֻקַאוַּמַה).

- תפיסת השותף למו"מ:

במערב - פרטנר לגיטימי לשיח.

ברפובליקה האסלאמית - עושק (זאלם) שיש להכניע או לתמרן.

- מהות הפשרה:

במערב - ערך חיובי וסימן להצלחה.

ברפובליקה האסלאמית - תמרון טקטי שנועד להפיל את האויב.

- ציר הזמן:

במערב - "זמן זה כסף" - יש שאיפה לסגור עסקה מהר.

ברפובליקה האסלאמית - סבלנות דתית (סַֿבֶּר): הזמן הוא כלי להשתקת והתשת היריב - מי רוצה לסגור מהר הוא החלש.

כלומר - המטרה של ברפובליקה האסלאמית מראש אינה למצוא את הפתרון אלא דרך להגן על ערכי המהפכה האסלאמית באמצעיים מילוליים בדיוק כפי שעושה זאת לוחם בשטח באמצעים קינטיים.

הציטוט המלא של السيد עלי אחמד ח'ומייני:

"قد قلت اننا ننظر الى المفاوضين الدبلوماسيين للجمهوريه الاسلاميه ونعبر عنهم بالمجاهدين في ميدان الدبلوماسي لا نقول بانهم راحوا لاجل الوصول الى الصلح انا اعتقد ان الصلح ما بين الظالم والمظلوم وما بين اللي هو قوي واللي هو ضعيف الصلح غير حاصل ولا يحصل ولم يحصل ولن يحصل"

"כבר אמרתי שאנו רואים בנציגי המשא ומתן הדיפלומטיים של הרפובליקה האסלאמית, לוחמי ג'יהאד בזירה הדיפלומטית. איננו אומרים שהם יצאו כדי להשיג הסכם פיוס (סֻֿלְח-صلح). אני סבור שפשרה והסכם פיוס בין עושק לנעשק, ובין חזק לחלש, אינה מתקיימת, לא תתקיים, לא התקיימה מעולם ולא תתקיים בעתיד"

עם זאת, אני חייב לציין שהמשא ומתן נראה, כפי שמתנהל כרגע, הוא על סבלונות - למי יש יותר סַֿבֶּר.

אולי טרמפ אימץ את המונח כפי שהרפובליקה האסלאמית רואה אותו? שסבלנות דתית היא הפעלת לחץ שאינו נגמר.

לאלוהים פתרונים الله أعلم.

יוסף מחפוד לוי.

---

The U.S. negotiations with Iran are a campaign of diplomatic jihad.

A striking conception of negotiation, as presented by Ali Ahmad Khomeini, the grandson of Iran’s former Supreme Leader.

A few days ago, in an interview Ali Ahmad Khomeini gave to the Al Mayadeen channel, he said that the Islamic Republic’s negotiators are viewed as “jihad fighters in the diplomatic arena… a reconciliation agreement between an oppressor (the U.S.) and an oppressed (Iran) cannot exist.”

This is a critical lesson in understanding gaps in negotiation perceptions.

Radically different conceptions of negotiation between the West and the Islamic Republic.

For the West, negotiation is a tool of influence aimed at problem-solving; for the Islamic Republic, the negotiation that began even before the 12-Day War—and that is taking place today—is a battlefield in every sense.

The differences are expressed clearly in the negotiation discourse through several characteristics:

• Overarching objective:

In the West: reaching a solution and tying up loose ends.

In the Islamic Republic: managing the conflict and strengthening the resistance (al-muqawama).

• Perception of the negotiating counterpart:

In the West: a legitimate partner for dialogue.

In the Islamic Republic: an oppressor (zalim) to be subdued or manipulated.

• The essence of compromise:

In the West: a positive value and a sign of success.

In the Islamic Republic: a tactical maneuver intended to bring down the enemy.

• The time axis:

In the West: “time is money”—there is an aspiration to close a deal quickly.

In the Islamic Republic: religious patience (sabr)—time is a tool to silence and wear down the opponent; whoever wants to close quickly is the weak one.

Meaning: the Islamic Republic’s goal from the outset is not to find a solution, but a way to defend the values of the Islamic Revolution through verbal means—just as a fighter on the ground does through kinetic means.

The full quote of al-Sayyid Ali Ahmad Khomeini:

"قد قلت اننا ننظر الى المفاوضين الدبلوماسيين للجمهوريه الاسلاميه ونعبر عنهم بالمجاهدين في ميدان الدبلوماسي لا نقول بانهم راحوا لاجل الوصول الى الصلح انا اعتقد ان الصلح ما بين الظالم والمظلوم وما بين اللي هو قوي واللي هو ضعيف الصلح غير حاصل ولا يحصل ولم حصل ولن يحصل"

“I have already said that we view the Islamic Republic’s diplomatic negotiators as jihad fighters in the diplomatic arena. We do not say they went out in order to reach a reconciliation agreement (sulh—صلح). I believe that compromise and reconciliation between an oppressor and an oppressed, and between the strong and the weak, does not exist, will not exist, has never existed, and will not exist in the future.”

That said, I must note that the negotiation, as it is being conducted right now, appears to be about endurance—who has more sabr.

Maybe Trump has adopted the term as the Islamic Republic understands it—that religious patience is the application of pressure that does not end.

God alone has the answers—Allah a‘lam.

Yosef Mahfoud levi.